סוטרה: "יוגה צ'יטה וריטי נירודהה".
כלומר יוגה היא עצירת התפקוד המחשבתי.
בסוטרה זו אומר פטאנג'לי שיוגה היא מצב של היעדר הכרה. כדי להבין זאת, יהא עלינו להבין תחילה מה היא הכרה. הכרה היא תפקוד מסוים כמו שיחה. כאשר אנו מקיימים שיחה ומפסקים לדבר בפתאומיות-לאן היא נעלמת, השיחה? פעולת הדיבור היא השיחה עצמה.
הכרה מורכבת מכמה סוגי תפקודים:
מנס-זהו תפקוד הקולט דברים, המתפקד כמעין רדאר.
בודהי - ההכרה האינטלקטואלית, היכולת לבחון.
צ'יטה - מחסן של כל ההתנסויות מן העבר.
בראג'ה יוגה מתייחסים אל הצ'יטה גם כאל ההכרה כולה. בסוטרה הזאת עושה פטאנג'לי שימוש במילה "צ'יטה" במובן זה בדיוק: כלל תפקודי ההכרה.
אהנקרה - שורש ההכרה, האגו. זוהי תחושת ה"אני", תפקוד ההכרה "האנקרה"- שורש ההכרה המשייך דברים לעצמו. חשוב שלא לטעות בין תפיסה היוגית של המוסג "אגו" ובין גישה המערבית למונח זה. כאשר אנשי מדע הפסיכולוגיה במערב שומעים את המילה "אגו", הם עשויים להתייחס אליה בטעות על-פי תפישתם של זיגמונד פרוייד ושל ממשיכיו את האגו.
תפישתם אומרת שהאגו נובע מדפוסים בלתי משתנים של דחפים. של אינסטינקטים, של תפישות ושל מנגנונים מכניים בהכרתו של הילד. לדבריהם, טבע של קבוצת תפקודים זאת הוא לפעול באופן אימפולסיבי ורפלקסיבי פחות או יותר בניסיון להסיג הנאה מידית. מובן שזה שונה לחלוטין מהתפישה היוגית .
המנס מתבונן בעולם החיצון. קולט אובייקט מסוים ומביאו פנימה.
את החפץ מקבל בודהי, האינטלקט, אשר בוחן אותו. ניתוחיו מתבצעים בשיתוף פעולה עם צ'יטה. וכל התנסויותיו מן העבר מסייעות לו לקבוע את טבעו של האובייקט המסוים הזה.
כאשר מגיע הבודהי למסכנה, הוא מעביר אותה אל האהנקרה, אל האגו, אשר קובע את יחסיו אל החפץ-"זה שלי", "אני אוהב" וכדומה.
האגו מייחס דברים לעצמו.
מרכזו של כל הקיים כולו הוא אחד. אגו משמעו לייחס אותו מרכז לעצמו, ולומר "זה המרכז שלי". האגו הוא הניסיון להתאים את העולם ואת החיים כולם אל עצמו במקום להתאים את עצמך לזרימה הבלתי פוסקת של חיים. זהו ניסיון לשלוט בטבע.
ארבעת סוגי הפעילות או תהליכים הללו מתרחשים בכל רגע במהירות עצומה, עד כי אין אנו מסוגלים להתבונן בהם. רצף המחשבות מהיר כמו אלפי תמונות שעוברות בסרט קולנוע אשר עקב מהירות העצומה של תנועתן אנו מתייחסים אלהיהן כאל משהו מוצק, רציף.
המילה "וריטי" פירושה גל, הכוונה כאן היא לגל מחשבתי, כלומר לרטט בחומר המחשבה.
דהרמראג'ה, יוגי ודאנטי מן מאה ה-17 מסביר מהו וריטי בספרו המפורסם " ודאנטה פריבהאשה":
"כשם שהמים יוצאים דרך פתח בסכר ומתפשטים לשטחים רבים, תופסים את צורתם ואחר ממשיכים וקולטים את צורת התעלות שבהן הם זורמות, כך ההכרה המהירה יוצאת דרך העין אל המקום שבו נמצאים הצנצנת והחפצים אחרים ומקבלת את צורתם".
שינוי זה בהכרה מכונה "וריטי". תפישה זו לקוחה מפילוסופיית הסאנקהיה שאומצה על ידי הודאנטה. לא מדובר כאן רק בתפישה באמצאות החושים, כפי שמוסבר באנטומיה ופיזיולוגיה. על פי תפיסה זו, ההכרה מקבלת את צורתו של האובייקט ומפנימה אותה בתוך עצמה, בדיק כפי שהמים מקבלים את צורת הכלי שלתוכו נמזגו.
המילה נירודהא היא בעלת משמעות עמוקה, ופירושה עצירה של ה"וריטים". כאשר מגיע היוגי לרמות לרמות גבוהות של הראג'ה יוגה ומתבסס בסמאדהי, בהארה, הוא מפסיק להזדהות עם תפקוד המחשבתי.
מה שבעצם אומר לנו פטאנג'לי זה הוא: "אם אתה חפץ בחופש אמיתי-אל תחפש אותו בעולם התופעות, בעולם השמות והצורות. חפש אות בתוך תוכך, בכך שתחדל להזדהות עם ההכרה שהיא המקור לעבדות. אין ביכולתך לשנות את האולם, אך תוכל לשנות את פנימיותך".
מורים, הורים, בתי הספר, אנשי דת-כל אלה מלמדים את האדם משחר ילדותו כיצד לחשוב, מה לחשוב. פסיכולוגים ופסיכיאטרים מנסים להקנות צורה בריאה יותר של חשיבה. ובעצם כל החברה מנסה ללמדך כיצד לחשוב. זוהי הדרך, זהו הגורם שבאמצעותו אנו מותנים. מריבות, מאבקים, מלחמות קיימים מיפני שכל אדם, כל קבוצה, כל מדינה וכל אומה מנסים לכפות את צורת חשיבתם על אחרים. למעשה האדם חי בקבוצות מתוכנתות, בתוך עמים של רובוטים. הוא מותנה. רובוט לא יכול לסבול את ההתפתחות ואת ההיחשפות לתוכנה אחרת. גם אם יתקע בקיר, ימשיך להתקדם, מפני שזו דרך שבה תוכנת. רובוט אינו מסוגל להשתנות. כאשר שתי תוכנות שונות או מנוגדות נפגשות, כאשר יפגשו שני רובוטים, הם ינסו להמשיך להתקדם בכוח. עולם מתוכנת הוא אולם מסוכן. רובוטים חמושים בפצצות גרעיניות הם דבר מסוכן מאוד. יוגה היא בסך הכול להתעלות מעבר לתוכנה, מעבר למכניות, ולהיות בחיים.
החיים הם שינוי, הם רוחב, הם גמישות... הרוח מתאימה את עצמה לים והים אל החוף. המדבר מתאים את עצמו אל השמש ולכוכבים. רק לאדם קרתה טרגדיה בכל ניסיונותיו לכבוש את הטבע, לשלוט ביקום ולהתאים את הקוסמוס אליו-מעשה שיכל לנבוע אך וקר ממחשב מקולקל. הוא איבד את אותה רוח של גמישות והתרחק מהחיים. אדם שהוא כאן ועכשיו, יכול להבין שעליו רק להתאים את עצמו ליקום, לחיים, לאוניברסליות. מורה רוחני, למשל, ילמד אותך באיזה דרך לחשוב. הוא יקנה לך חשיבה רוחנית כביכול, חשיבה דתית. "הפסק לחשוב על בחורות, הפסק לחשוב על הנעות חושיות, ובמקום זה תחשוב על אלוהים, על מלכים ועל גן עדן כלשהו הנמצא אי שם במקום כלשהו". הוא ילמד אותך תפיסות ורעיונות. הוא ילמד אותך דרך אחרת של חשיבה.
אך היוגה היא דרך אל החופש, היוגה של חירות. היא אומרת שחירות אמיתית וחופש אמיתי לא יהיה אפשרי כל עוד תהיה הכרתך מותנית או מתוכנתת לחשוב כצ'יליאני או כארגנטינאי. כערבי או כיהודי, כקפיטליסט או כקומוניסט, כגבר או כאישה, כחילוני או כדתי... מה שאומרת כאן היוגה של החופש שאני מלמד, ובפרט ראג'ה יוגה של פטנג'לי, הוא משהו שונה במהותו - שאותו חופש שאתה מחפש, שהנצח כולו יקרא לך אך וקר כאשר תהיה מסוגל להפסיק לחשוב. ואתה תשאל כמובן:" טוב, איך עושים את זה". המילים "איך עושים" קשורת לעשייה, ולא לאי - עשייה. לחשוב זוהי עשייה. "לא לחשוב זו - אי-עשייה, ואי-עשייה לא לומדים וגם לא מלמדים.
למשל יש בתי ספר לעורכי דין, מכיוון שכדי להיות עורך דין עליך לעשות משהו. יש בתי ספר לרפואה, מכיוון שכדי להיות רופא עליך לעשות משהו. אך אין בנמצא בית הספר המלמד כיצד לא להיות רופא או לא להיות ספר. מכיוון שכדי לא להיות ספר או עורך דין אינך צריך לעשות משהו.
כל מורה, חומרי או רוחני, אם לספרות או מדיטציה, הוא אדם מלמד כיצד לעשות. כיצד לחשוב. טכניקה, שיטה... אולם מאסטר הוא זה שיכול להעביר לך אומנות של להפסיק. את המדע של לעצור. מפני שמאסטר הוא תופעה שונה לחלוטין. רק מאסטר יכול להאיר את נוכחותך, שהיא מקור כל עשייה.
ואז תגשים את העובדה שהזדהית כל כך עם עשייתך, עד כדי כי שכחתה לחלוטין מי אתה... ושאתה שורה מאז ומעולם בשלום ובדממה של טבעך המהותי, של טבעך האמיתי, שהוא אי-עשייה.
לצערי, מילותיו של פטאנג'לי "עצירה של תפקוד מחשבתי" הובנו על ידי רבים באופן מוטעה לחלוטין. אנשים רבים מדברים בהקשר זה על "שליטה בהכרה", על "כיבוש ההכרה" וכו'. גישה זו מגלה רק עובדה אחת: שאותם אנשים לא ידעו דבר על אודות ההכרה; שאם אומנם קראו ושמעו את דברי השסטרות (הכתובים), הם לא השכילו להקשיב לרישים שכתבואת אותן המילים. בעבר השוו יוגים גדולים את ההכרה לקוף משוגע בשל תנועתה הבילתי פוסקת, בשל פטפוט פנימי שמפריע כל כך כאשר אדם עוצם את עיניו. אולם לדבר על כיבוש או על שליטה זה אידיוטי, מפני שההכרה היא תנועתיות; ההכרה היא נחל זורם של מחשבות. היא כמו עץ שממנו צומחים בכל רגע עלים, ענפים, פרחים ופירות שהם המחשבות. וכל גנן יודע מה קורה כאשר גונזים ענפים מין העץ: הוא מתחזק.
חשוב להבין היטב: הבעיה הגדולה מתחילה כאשר האגו הוא זה שרוצה להגיע להארה. כאשר אתה יושב במדיטציה, ונאמר לך שעליך לא לעשות שום דבר, הכרתך אומרת:" או. קיי, עכשיו לא נעשה שום דבר". אך מילים אלא של ההכרה הן כבר העשייה. אפשר להתגבר על כך, אולם הבעיה זאת יכולה להימשך במשך שנים. האגו נעשה מתוחכם יותר, הוא יכול להכריז על מה שכתוב בכתובים:" האם ברהמאסמי"-"אני הברהמן, אני האלוהי". אולם כאשר ההכרה אומרת:" אני האלוהי"-היא מתחזקת. באופן דומה האגו יכל לכתוב ספרים, להבין, ללמד, להיות מאסטר ולשואף להארה. מאסטר אמיתי יקיר את האגו בתחפושתו הרוחנית, וכמובן, הוא יגחך לעצמו. הוא יראה את האגו בראש מגולך, לבוש בכתום, עם שם הודי וחיוך של פוליטיקאי בתקופת הבחירות, אלא שבתוך תוכך ישנה אותה גישה ישנה של שולט, של כובש. הוא יראה אותו כדיקטטור שאומנם הפסיק לשלוט באחרים, הך החל לנסות לשלות בעצמו. האגו תמיד ינסה להוביל אותך להתאמץ ולעבוד במקום שלא תוכל להפריע לו. יתרה מזאת: הוא יגרור אותך להתאמץ במקום שבו אתה תזין אותו ותחזק את קיומו.
כאשר אתה מנסה לשלוט בעצמך או לכבוש חלק ממך, אתה יוצר בתוכך קונפליקט.
ובשביל האגו הקונפליקט הוא הוויטמין הטוב ביותר. עליך להבין עיקרון זה: מה שבאמת מפריע לך, מה שבאמת יש בה מכשול הוא לא הכרה, אלה הזדהותך עם אותה תנועתיות. הבנת עיקרון זה חשובה ביותר, מאחר שהיא משנה את כל הכללים. דבר מה שאינך מזדהה עימו לא יכול להפריע לך. האם מציק לך כאב ראש של השכן? האם אתה נעלב כאשר אומרים לחבריך לעבודה שהוא טיפש? מובן שלא; כל עוד אין אומרים לך שאתה טיפש - אין לך שום בעיה. מה שאינו יוגה הוא לא מחשבות וההכרה, אלה הזדהותך עם אותה תנועתן של המחשבות ועם ההכרה. אולם הניסיון לשלוט בהזדהות הוא טיפשי, מפני שההזדהות אינה דבר מוצק. היא לא משהו שאפשר לסגור באיזה חדר. אינך יכול לקשור הזדהות, מפני שההזדהות היא הגישה שלך.
האמת שזו תכסיס וירטואוזי של אגו, שנפל בו יותר מאדם אחד אשר הכריז על עצמו כמאסטר. מכיוון שככל שאתה נלחם יותר, נאבק ביותר עוצמה, ככל שאתה מתאמץ יותר לשלוט בהכרה ולכבושה, כך תמצא שאתה מעניק יותר ויותר כוח ומשמעות לתנועת המחשבות. אותה הכרה נהיית משמעותית יותר ויותר בשבילך, ואתה רק מחזק אותה.
אתה החיים, ולכן כאשר אתה מתעסק במשהו, אתה מעניק לו חיים.
היוגי הוא מתבונן. מפני שרק מתוך ההתבוננות אתה מסוגל להגשים את העובדה שאתה לא העצם שאתה מתבונן בו. מה שאמר כאן פטאנג'לי הוא שאתה נמצאה ביוגה, שהיוגה מתרחשת רק כאשר הזדהותך עם התנועה המחשבתית נעלמת ומפסיקה להיות משמעותית בעבורך. מפני שאתה החיים, כאשר אתה מפסיק להזדהות עם משהו, אתה מנתק אותו מן החיים.
בשסטרות תמצא שבסנסקריט נקראה העולם הזה "מרגה לוקה", עולם המוות, מפני שלמעשה כאן, באולם הזה, הכול מת. נוכחותה של מהותך האמיתית היא מעניקה חיים לכל. הזדהותך עם העולם הזה מעניקה לו חיים.
יוגה היא עצירה.
אך הכוונה היא לא לעצור את העולם כי אם את הזדהותך עימו בתוך כדי התבוננות.
להיוודע לכך שאתה אינך העולם ולגלות את טבעך האמיתי. ואז תבין את האמת הגדולה של היוגה: שהעולם הזה הוא לא טוב ולא רע... שהמאייה, האשליה נובעת מהאלוהי... שבעצם הבעיה אינה העולם, המין, המוסיקה וכו'- הבעיה היא גישתך המוטעית כלפיהם, צמידותך, הזדהותך. הבעיה היא בך ובכל מה שאתה חושב על עצמך.
משה, העומד מול ארץ המובטחת, מסמל את מה שאתה חושב שאתה. וכשהופכים את המילה "משה", מתקבל מה שאתה באמת - "השם". מה שיכול להיכנס לארץ המובטחת אינו משה, כי אם השם בלבד.
אותה משייה של פיסת מן האלוהי, החושבת את עצמה לדבר נפרד, לא תיכנס לארץ המובטחת, מפני שלהתנסות באלוהי זו היעלמות. האגו ייעלם בלי שאפילו תדע את מקום קבורתו.
מי מת? שום דבר. משהו שאינו קיים. משהו שהיה בסך הכול "השם", הממשי, שהסתכלת בו הפוך, כי זה היה בסך הכול השתקפות של "השם" במראה, השתקפות של אלוהי במראה של העולם.
האגו הוא השלכה כלפי חוץ. לכן הוא יגרום לך להיאבק בעולם, להרחיק את האוכל הטעים, להרחיק את הבחורות, להיאבק עם היצר, לשלוט במחשבות. הוא יגרום לך להיזהר מן החיים, להיזהר מחיוך של ילד, לברוח מן העולם הרחק ככל האפשר.
אך זו לא דרך של היוגה.
ישוע ניסה ללמד אמת זו את תלמידיו במשפט אחד:" היה בעולם, אך אל תהיה שייך לעולם". אני מסכים עימו, מפני שהעולם הוא לא הדבר שיש בו מכשול להארה. השתייכותך לעולם-היא שעלולה להוות מכשול רציני ביותר. תוכל לגלות בקלות את האגו, את הגישה האגואיסטית, מפני שהאגו פועל בצורה עקבית מתוך גישותיו הישנות, גם כאשר הוא עוטף אותן ברוחניות. למשל, אחת מגישותיו אלה היא להאשים תמיד את הזולת. האגו לעולם אינו השם. אם הוא נכשל במבחן-זה בגלל המורה. אם הוא נכשל בדרך רוחנית-אשמה היא בגורו. רקדן פיסח יטען שהרצפה עקומה. וכאשר האגו מתחפש לרוחני, הוא ממשיך להאשים את האחר.
ומיהו האחר במקרא זה? העולם. כאשר האגו ממשיך לנסות לשלוט ביצר, לכבוש את ההכרה ולברוח מן העולם, גישתו זהה לחלוטין, מפני שהסוף ידועה מראש. הוא יכעס על העולם.
אולם צדיק לא עולם לא ייוולד מתוך הכעס, אלא מתוך אהבה בלבד. כאשר אתה מלאה בכעס על העולם, שום דבר טוב לא ייוולד. מפני שאז אתה שואף להשמיד את העולם, להעלים את העולם.
ואותה בריחה לנזירות ולמערות ההתבודדות אינה אלא צורה מעודנת יותר להשמיד את העולם. הדבר המעציב ביותר הוא שבסופו של דבר תתחיל לשנוא את עצמך, לכעוס על עצמך. מפני שהעולם הוא לא דבר שקורה אי שם בחוץ, לאחרים. הכרתך, היצר שלך, נטיותיך-הם העולם.
אדם מלא בשנאה עצמית הוא אדם מסוכן. זה מפתח להבנה עמוקה יותר: רבים סוברים שהכרתם, רגשותיהם, תחושותיהם, ואישיותם הם דבר מה נפרד מן העולם. אולם האמת שכל אלא הם העולם.
ידידי היקר, מה שעליך להשמיד הוא לא את העולם, אלא את גישתך החשוכה לעולם באמצעות אורה של ההתבוננות. אז תבין שדרך הרוח היא כמו ה"קטה" בקראטה או כמו "סוריה נמסקר" ("ברכת השמש ") בהאטה יוגה. אחרי סיבוב רחב של תנועות ושל תנוחות רבות היא מסתיימת בדיוק באותה נקודה שהיא החלה בה: בדיוק היכן שאתה נמצא.
כן, בגישתך.
כשיש לך אויב, כאשר אתה שונא מישהו, או כאשר מישהו יש בו מבחינתך איום או סכנה, אתה מגיב באחת משתי הצורות הבאות: אפשרות אחת היא שתנסה לכובשו ולהשתלט עליו. אפשרות השנייה היא שתברח ותסתתר ממנו. בשלב הראשון, בעודך סבור כי אתה חזק מהאויב, תנסה להשתלט עליו. אך כאשר תגלה שהוא חזק ממך בהרבה-יעלה בך פחד ותברח.
לכן כל השבילים הרוחניים האלו אינם אלה בריחה, הסתרות מפני העולם. צדיק לא יכול לנבוע מתוך בריחה, אלה מתוך אהבה בלבד. בשביל צדיק העולם לא אויב או איום מכל סוג שהוא. הוא רואה מאחורי כל השמות והצורות את אותו אהוב. הוא רואה לא באמצעות שליטה או רצון לכבוש, אלה על ידי התבוננות.
האגו הוא מאבק, הנשמה היא התבוננות.
אדם של נשמה הוא איש של רוח, איש של התבוננות. האם אפשר לומר שהמאסטרים הקדומים שלטו בחושים? האם אפשר לומר ששלטו בהכרה? ישוע התרועע עם זונה, שהיתה תלמידתו. אם מקראה דומה היה קורה בימינו אלה, היא יכלה להגיש נגדו תביעה משפטית. מוחמד התחתן עם יותר מאישה אחת. גם עם יותר משתיים. הוא יכל לקבל עשרים תביעות משפטיות, מה שהיה יכול להפוך בימינו לשערורייה תקשורתית. על קרישנה אי אפשר לומר שברח מן החיים, ששלט בחושים, שכבש את ההכרה. הוא רקד וניגן בחלילו והיה מאהבן של כל נשות ורינדאון, בלי שאכזב אפילו אחת מהן. לעומת קרישנה, שהיה בן זוגו של 16,108 בחורות, היה מוחמד ממש סגפן. גם בעיניו של זה מתמכר לעולם וגם בעיניו של זה שבורח ומסתתר ממנו-העולם ממשי מאוד. שניהם טרם הבינו מהי מאיה, מהי השליה, מהי ההכרה.
ולצערי הרב, העולם מלא באנשים שמלמדים דבר מה שהם עצמם אינם יודעים.
(מתוך ספר "היוגה סוטרות של פטאנג'לי" ,Prabhuji)